החלטה בתיק רע"פ 5588/04

                    בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71330/03 מדינת ישראל נ' יוסי צורי ואח'.

2.        המבקש הואשם בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות והונאה בכרטיס חיוב. העבירות האמורות בוצעו בהיותו של המבקש חלק מחבורה אשר קשרה קשר והוציאה לפועל תוכנית עבריינית מסועפת של משיכת סכומי כסף רבים במירמה מכספומטים באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים. בית-המשפט הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירות שהואשם בהן וגזר עליו 15 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 10,000 ש"ח.

3.        המדינה ערערה לבית-המשפט המחוזי על קולת העונש. ביני-לביני החל המבקש לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו, ושוחרר בידי ועדת השחרורים לאחר שריצה שני שלישים מתקופת המאסר. וכך, לאחר שחרורו ממאסרו, נתקבל ערעורה של המדינה ועונשו של המבקש נגזר ל-40 חודשי מאסר, מהם 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי תקופת המאסר שריצה עד לשיחרורו המוקדם) ולשנת מאסר על-תנאי.

4.        המבקש אינו משלים עם פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומכאן הבקשה שלפניי, אליה נלווית בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. באת-כוח המבקש טוענת כי פסק-הדין חורג ללא הצדקה ממדיניות אחידות הענישה. הטעם העיקרי לטענה מייסד עצמו על כך שאחד השותפים לעבירות, אשר על-פי הטענה חלקו בפרשה דומה היה לחלקו של המבקש, עונשו נגזר ל-10 חודשי מאסר בפועל בלבד, וכי על שותף אחר, אשר עמד בראש החבורה וחלקו בעבירות היה גדול עשרות מונים מחלקו של המבקש, נגזרו 38 חודשי מאסר בפועל (והכל במסגרת הסדרי טיעון). עוד טוענת באת-כוח המבקש כי מסיבות שאינן תלויות במבקש נתמשך הדיון בערעור כך שפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ניתן רק לאחר שהמבקש שוחרר ממאסרו. אין להשלים עם מצב, כך טוענת באת-כוח המבקש, אשר בו, מחד גיסא, מסכימה המדינה לשחרורו המוקדם של המבקש - כפי שאכן הסכימה המדינה לאחר ריצוי שני שלישים מן המאסר - ומאידך גיסא, מערערת המדינה על קולת עונשו. מוסיפה באת-כוח המבקש וטוענת היא עוד, כי בית-משפט קמא לא נתן כל משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש שעה שהחליט להחמיר בעונשו וכי בנסיבות העניין נגרם לו עוול בעצם הגשת הערעור בידי המדינה.

5.        דינה של הבקשה דחייה שכן לא נמצא לי כי מעוררת היא סוגייה משפטית או אחרת בעלת חשיבות החורגת מעניינו הספציפי של המבקש. נזכור עוד זאת, כי טענות בדבר חומרה או קולה של העונש אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים ומיוחדים. עניינו של המבקש אינו בא בגדר מקרים אלה.

6.        גם לגופו של עניין נראה כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין. עיקר הטענות המועלות בבקשה נטענו - ובאריכות נטענו - לפני בית-משפט קמא, ובית-המשפט נדרש להן בפירוט רב ובכובד ראש. אשר לטענת אחידות הענישה, אמר בית-משפט קמא, בין השאר, דברים אלה:

כאשר אנו שוקלים את האינטרס הציבורי בדבר השמירה על איכות החיים שמעניקה שיטת התשלום בכרטיסי האשראי אנו סבורים כי נפלה שגגה תחת ידי בתי משפט קמא בעת שהקלו בצורה מפליגה בעונשיהם של מבצעי המשיכות בפועל, במיוחד הרוש וצורי, גם אם הם היו דגי הרקק. ארגון מבצע רחב היקף זה, באופן שהתבצע, לא יכול היה להתבצע ללא דגי הרקק... גם אם שגה בית משפט קמא בעת שגזר את דינו של הרוש ל 10 חודשי מאסר בפועל מתוך 18 חודשים להם עתרה המדינה, אין מוטלת עלינו חובה לחזור על אותה שגגה רק בשל קדושתו של עיקרון אחידות הענישה.

על כן, מן הבחינה הזו גזר דינו של הרוש לא ישמש לנו כאמת מידה לעונש הראוי לצורי ולאבוטבול.

על צידי שלי אוסיף דברים שנאמרו בדנ"פ 10906/03, 10914/03 אילון צברי נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בפיסקה 12, ובאסמכתאות המאוזכרות שם.

7.        בית-משפט קמא נדרש גם לטענה באשר להחזרתו של המבקש אל בין כותלי הכלא, וכך קבע בסעיף 5 לפסק-דינו:

נראה לנו כי יש מקום להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא בכל הנוגע לצורי גם אם יש בכך כדי להחזירו אל בין כותלי הכלא, שכן אלמלא כן ייפגע האינטרס הציבורי באופן בולט. ראוי אף להדגיש, כי שמיעת ערעורו של צורי נדחתה בשל טעמים הקשורים בו.

8.        סוף דבר: לא מצאתי כי נפלה שגגה בפסק-דינו של בית-משפט קמא אשר, כאמור, החליט לקבל את ערעור המדינה רק לאחר שבחן בפירוט את כל השיקולים שלעניין. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקש יתייצב לריצוי עונשו כאמור בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

היום, כ"ה בסיוון תשס"ד (14.6.2004)

                                                                                      ש   ו   פ   ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: